באוגוסט 2018 נישאתי באושר לבן זוגי היקר אסף.
החתונה שלנו הייתה כל מה שדמיינו שתהיה – צבעונית, מיוחדת ובעיקר מאוד מאוד שמחה.
איזה כיף היה לתכנן את החתונה! אהבתי כל שלב ושלב בדרך, אבל מה שאהבתי במיוחד היה שתכנון
אירוע מרגש כזה עודד אותנו לדבר על החלטות חשובות שנצטרך לקחת בעתיד – על החיים
המשותפים, הקריירות שלנו, על בניית בית והקמת משפחה.
אחד הדברים שעלו היה שם המשפחה שלנו.
שנינו ידענו שברירת המחדל בה האישה לוקחת את שם הגבר היא לא אופציה עבורינו.
אנחנו מנהלים מערכת יחסים שוויונית, אז למה שהמשפחה שלנו תיוצג על ידי שם המשפחה שלי או
שלו בלבד?
מצד שני, היה חשוב לנו לשאת שם משפחה זהה שייצג אותנו כמשפחה.
הבנו ששם המשפחה שלנו חייב להיות של שנינו בצורה שווה ושהדרך הטובה ביותר לעשות את זה
בשבילנו היא ליצור שם חדש לחלוטין.
לפני שבחרנו העלנו את כל האופציות השיוויוניות העומדות בפנינו, ואספר עליהן בהמשך.
זאת לא הייתה החלטה פשוטה. המשמעות הייתה לוותר על השמות שגדלנו איתם ועל השייכות
"על הנייר" למשפחות שלנו.
אבל אז הבנו שזה מה שזה – על הנייר.
ראינו חשיבות גדולה הרבה יותר בלהמשיך את הערכים של המשפחות שלנו, אותם ערכים שהובילו
אותנו לקבל החלטות כמו זו ולחיות במערכת יחסים שוויונית ומכבדת, מאשר להמשיך את
השם עצמו.
וכך יצאנו למסע מדהים של יצירת שם המשפחה שלנו – מסע של מחקר, גילוי עצמי ושקיפות
מלאה.
אבל המסע שלי עם שם המשפחה שלי התחיל הרבה לפני שפגשתי את אסף.
הייתי צעירה מאוד כשהבנתי שלאמא שלי היה פעם שם משפחה אחר, לפני שהתחתנה עם אבא שלי.
כששאלתי למה המשפחה שלנו נושאת את השם של אבא ולא את של אמא, אני מנחשת שלא היה
הרבה מה להגיד. זה מה שזה, ככה.
וזה לא הספיק לי. לא הצלחתי לקבל את הרעיון הזה. נשים מתחתנות ומשנות את שמם אבל גברים
לא.
בשפת הילדים קוראים לזה "לא פייר".
ידעתי שלא אוכל להשאר לנצח עם שם המשפחה של אבא שלי. לא הרגשתי בנוח לשאת את השם של אבא
שלי ולא את של אמא שלי. אני הבת שלו ושלה במידה שווה.
חזרה ל-2018.
אנחנו מוצפים עם הכנות לחתונה, תכנון ירח הדבש וכל מחויבויות החיים הרגילות כמו לימודים
ועבודה.
ובנוסף על כל אלה, אנחנו מנסים ליצור לנו שם משפחה חדש.
ניסיון ראשון – מחקר
התחלנו לדבר על מה המשמעות של משפחה עבורנו. מה מגדיר את מערכת היחסים שלנו ומהם הערכים
המשמעותיים המובילים את החיים המשותפים שלנו.
זה היה מרתק.
כתבנו את הכל על דף, שמהר מאוד התמלא בערכים, שמות עצם, פעלים וכל מיני רעיונות. אחרי
שראינו את כל הרעיונות יחד, בחרנו לבד בלי לגלות זה לזו את הרעיונות שאהבנו יותר
או שהתחברנו אליהם יותר. למרבה הפלא, בחרנו ברעיונות דומים.
כשהיה לנו כיוון, פתחנו מילון בעברית באינטרנט והתחלנו לחפש עוד מילים שמתקשרות לרעיונות
המובילים שלנו.
וכך התחילה רשימת השמות שלנו.
מאז, כל פעם שראינו מילה שהתאימה לרעיונות המקוריים שבחרנו, שמנו אותה ברשימה.
כמה חודשים לאחר מכן כבר הייתה לנו רשימה די מרשימה אבל מתוכה 2 שמות הובילו – השם
שאסף הכי אהב והשם שאני הכי אהבתי.
לא הצלחנו להסכים על אחד.
היינו רגעים לפני חתונה וירח דבש של חודשיים והלחץ היה יותר מידי.
שמנו את המשימה בצד וחיכינו.
כשחזרנו מירח הדבש, לא יכולנו לחכות יותר. החלטנו שזה הזמן להגיע לקו הסיום של המירוץ לשם המשפחה.
וכך היה. ערב אחד בבית כיבינו את הטלפונים שלנו והתחלנו הכל מההתחלה.
זרקנו את רשימת השמות שלנו, אותה רשימה של שמות שנאספו ב-8 חודשים ארוכים של חשיבה
והתחלנו הכל מההתחלה.
הפעם במקום להתחיל ממחקר ולנסות לזקק ממנו שם, החלטנו להתחיל מהשמות ולמצוא את השם
המתאים ביותר למחקר שעשינו.
ניסיון 2 – גילוי
נכנסנו לאתר שמות לתינוקות והתחלנו להסתכל על הרשימות. נכון שהייעוד של האתר הזה הוא
לילדים, אבל בשבילנו זה התאים מצויין.
עברנו בסבלנות על כל השמות באתר ורשמנו בצד את השמות שאהבנו את הצליל שלהם ושהיו מחוברים
לרעיונות ולערכים שדיברנו עליהם בניסיון הראשון.
כשסיימנו הייתה לנו רשימה של 10 אופציות מעולות והרגשנו שיש לנו עם מה לעבוד. אבל עדיין לא
ידענו לשים את האצבע על מה השם שלנו מתוך כל אלו.
ואז הגיע החלק הכיף באמת!
אנחנו אוהבים להתבסס על נתונים ולכן יצרנו 3 קטגוריות כדי לדרג את השמות – משמעות, צליל
ובין-לאומיות.
משמעות – כי רצינו להרגיש 100% מחוברים לשם החדש שלנו ולדעת שהוא מייצג אותנו
צליל – כי רצינו שכשנגיד את השמות הפרטיים שלנו עם שם המשפחה, יהיה קליק
בין-לאומיות – כי אנחנו חיים בעולם גדול, אנחנו מתכננים לחיות בחו"ל מתישהו בעתיד, ורצינו שהשם שלנו יהיה קל לתפעול בארץ ומחוצה לה
החלטנו על ציון של 1 עד 5, ונתנו ציון לכל שם לבד. בסוף חיברנו את הניקוד שאני נתתי
והניקוד שהוא נתן.
אם שם קיבל ציון 1 באיזושהי קטגוריה הוא נפסל אוטומטית.
בסוף הגענו לשני שמות שקיבלו את הציון הכי גבוה.
אהבנו את שניהם, והרגשנו ששניהם יכולים לעבוד.
אבל שם אחד קיבל ציון משמעות גבוה יותר מהשני, מה שהיווה שובר שיוויון.
וכך הפכנו להיות
צוף ואסף אדן.
אדן,
על פי ויקימילון, הוא יסוד, בסיס, גוש או קורה התומכים מבנה שמונח עליהם.
בסיס.
זה הרגיש כל כך נכון.
כל כך הרבה שמות עברו במסננת שלנו. שמות שסימלו ערכים, השקפות, אמונות. אבל כשאני מסתכלת על ההגדרה הזו עכשיו, אין משהו שמייצג אותנו טוב יותר. לא רק כי אסף הוא קורה תומכת עבורי, ולא רק כי אני בסיס יציב עבורו.
כי ביחד אנחנו שכבת היסוד הכי חזקה שיכולתי לדמיין שתהיה לי. שתהיה למשפחה שלי.
ולפני שאסיים, מילה על זכויות.
אנחנו גדלות בעולם בו כל ילדה לומדת שיום אחד היא תתחתן ותשנה את שם משפחתה לשם של בעלה.
הבנים, לעומתנו, גדלים בעולם בו שמם הוא זהותם, וזה תפקידם להעביר הלאה את השושלת
המשפחתית.
להישאר עם שמם לאחר הנישואין זו זכות שהחברה מעניקה להם. זו זכות שאנחנו כנשים מעניקות
להם, בכך שאנחנו מסכימות לקחת את השם שלהם ואפילו לתת אותו לילדים שלנו, בלי לשאול
שאלות.
לי היה ברור שאם וכשאבחר לחיות את חיי עם מישהו, הוא יתייחס אלי כשווה לו. אבל גם
לפמיניסט הכי פמיניסט יהיה קשה לוותר על זכויות שמרגילים אליהן מלידה.
ולכן זה לא מובן מאליו.
ואני אוהבת את אסף על מי שהוא ועל זה שהוא יצא איתי למסע הזה.
אם עשינו לכם ולכן חשק לשם משפחה שיוויוני אבל לא מרגישים בנוח לוותר על השם שלכם
לגמרי וליצור חדש כמונו, יש כמה אופציות אחרות שאנחנו שקלנו, ואולי יתאימו לכם
יותר-
למזג את שני השמות לאחד
דרך קלה ונהדרת ליצור שם אחד חדש ושיוויוני היא למזג את שני השמות וליצור אחד חדש.<br> כך למשל רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר יכלו להפוך למשפחת גריילי או וויזג'ר.<br> כמובן שבשביל האופציה הזו צריך שמות שמצליחים להתחבר, וזה לא עובד בכל המקרים.
להשתמש בשני השמות
בשני העשורים האחרונים יותר ויותר נשים בוחרות לשאת את שם המשפחה שלהן ושל בן זוגן (ביונסה נואלס-קרטר היא רק דוגמה אחת).
ברוב המקרים הבעל נשאר עם שמו ואותו נושאים גם הילדים.
נשיאת שני השמות כמשפחה היא אפשרות שיוויונית שזוגות רבים מרגישים איתה בנוח.
כשאני מספרת על האפשרות הזו אנשים תמיד שואלים – "אבל מה הילדים יעשו?! הם יצטרכו לשאת 3 שמות כשיתחתנו?!" והתשובה שלי פשוטה – תנו לילדים להיות ילדים וכשיתבגרו – תנו למבוגרים להיות מבוגרים ולקבל החלטות משלהם. הם יסתדרו.
להישאר עם שם הנעורים ולהוסיף שם חדש
אם אהבתן את הרעיון של יצירת שם חדש אבל לא תרצו לוותר על שם הנעורים, אני לגמרי מבינה את זה. אפשרות אחרת היא ליצור שם חדש אבל לשאת אותו יחד עם שם הנעורים ולתת לילדים רק את השם החדש. בדרך זו תוכלו לשמור על השם ובמקביל להתחיל מורשת חדשה. זה מה שאסף בחר, והוא נושא את שם נעוריו יחד עם השם החדש שלנו.
וזה הכל. אנחנו חיים את חיינו מאושרים עם שמינו החדש.
ואם אתם שואלים – אז כן, גם ההורים שלנו חיים בשלום עם שמינו החדש. הם לא כועסים
שאנחנו לא "ממשיכים את המורשת שלהם", כי אנחנו כן.
אנחנו ממשיכים מורשת של אהבה, שיויון וכנות.
וזה מה שחשוב.